החשיבות הרבה במועד העלאת טענות בדיוני המס

ישנם מקרים בהם בדיוני השומות הנערכים במשרדי רשות המיסים הצדדים לא מגיעים להסכמות והדיונים עולים על שרטון. בדרך-כלל, במצב דברים כאמור רשות המיסים מוציאה לנישום צווים. הנישום מצידו, לאחר קבלת הצווים, יכול לפעול בשני אפיקים: לשלם את המס כפי שנקבע בצווים או להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי.

בהקשר זה ראוי לציין, כי בדיונים בבית המשפט לא אחת מתעוררת הסוגייה האם הדברים הנטענים בערעור נטענו כבר “לראשונה” בדיוני השומות, שאם לא כך – עלולה לעלות הטענה כי מדובר במקרה של “הרחבת חזית” האסורה בהתאם לתקנות סדרי הדין. יוער, כי ההלכה היא שבעל דין אינו רשאי לטעון בפני בית המשפט טענה שלא נטענה קודם אלא רק במקרים חריגים.

הכוונה היא, שאין להעלות טענה חדשה אשר לא נטענה כבר בשלב הדיונים השומתיים ולא במסגרת ההשגה שהוגשה.

לאחרונה סוגיה זו הובאה לפתחו של בית המשפט העליון במסגרת בקשת ערעור של חברה ומנהלה (רע”א 7034/19, אמיר יהושוע ואח’ נ’ פ”ש ירושלים, ניתן ב- 31/12/19). ניתוחו של כבוד השופט גרוסקופף עשוי לסייע להבין כיצד לפעול ולא פחות חשוב – כיצד לא לפעול.

העובדות

  1. אמיר יהושוע הוא המנהל של חברת ג.ש.ר חפירה וחציבה בע”מ (להלן: “המבקשים“) אשר ערערו לבית המשפט המחוזי לגבי צווים שהוצאו להם ע”י פ”ש ירושלים (להלן: “המשיב“).
  2. במסגרת הערעור המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי 3 חוות דעת: חוות דעת הנדסית, חוות דעת כלכלית ו- חוות דעת חשבונאית.
  3. המשיב התנגד לקבלת 3 חוות הדעת וטען כי הגשתן נועדה לשם ביסוס הטענה לפיה הרווח הגולמי המקובל בענף נמוך מהרווח הגולמי שדווח ע”י המבקשים, ואולם כיוון שלגישתו טענה זו לא הועלתה במסגרת שלב ההשגה על השומה, אלא מועלית לראשונה בערעור, לכן מדובר ב”הרחבת חזית” ועל בית המשפט להורות על מחיקת הטענה ועל הוצאת חוות הדעת האמורות מתיק בית המשפט.
  4. בית המשפט המחוזי התיר למבקשים להגיש את חוות הדעת ההנדסית כיוון שטענה זו כבר עלתה בדיוני השומות.
  5. לגבי חוות הדעת הכלכלית, בית המשפט המחוזי לא איפשר הגשתה, כאשר לגישתו, גם אם טענת הרווח הגולמי עלתה בשלב השומה – “החשוב לענייננו הוא שלב ב’, שעניינו ההשגה המוגשת על ידי הנישום על השומה לפי מיטב השפיטה“, שבו טענה זו לא עלתה. בית המשפט מציין, כי אכן במסגרת נימוקי הערעור המבקשים העלו הטענה בדבר סבירות הרווח הגולמי, “אך עשו זאת באופן כללי וללא פירוט“.
  6. לגבי חוות הדעת החשבונאית, בית המשפט המחוזי לא איפשר הגשתה וזאת לאור העובדה, שהטענה לאי תקינותם של הדוחות הכספיים לא הועלתה בשלב ההשגה וגם לא בנימוקי הערעור, ולכן לגישת המשיב מדובר ב”הרחבת חזית” שאינה מותרת.
  7. לאור זאת המבקשים פנו לבית המשפט העליון לבקשת ערעור על החלטות בית משפט מחוזי.

דיוני מס

הסוגיה שבמחלוקת

המבקשים מערערים על החלטת בית המשפט המחוזי. לטענתם בית המשפט קמא טעה בכך שלא איפשר להם להגיש את חוות הדעת הכלכלית וחוות הדעת החשבונאית.

דיון והכרעה

  1. פעמים רבות נקבע כבר ע”י בית המשפט העליון בכך שקיים יתרון מובנה של הערכאה הדיונית על פני ערכאת הערעור, בוודאי במצב בו ערכאת הערעור צריכה להכריע בשאלה האם טענה פלונית מהווה “הרחבת חזית”. שהרי הערכאה הדיונית היא מכירה ובקיאה במכלול העניינים הנידונים בתיק.
  2. לאור זאת אומר כבוד השופט גרוסקופף– “הכלל הוא כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניינים אלו, אלא במקרים חריגים“.
  3. כבוד השופט ממשיך ומציין, שההלכה שנקבעה היא, כי בעל דין לא יכול בערעורו בבית המשפט להעלות טענה אשר לא נטענה קודם לכן לפני הערכאה המבררת (בשלב ההשגה), דבר שכזה יתאפשר רק “במקרים חריגים“.
  4. עם זאת, כבוד השופט מזכיר, כי בית המשפט העליון כבר פסק, כי להבדיל מערעור אזרחי רגיל, בדיונים בערעורי מס מוטלת חובה ייחודית על בית המשפט המחוזי, והיא: “מוטלת עליו חובה לוודא שהשומה תהא שומת אמת“.
  5. כפועל יוצא מכך, נקבע על ידי בית המשפט העליון כי הצדדים לערעור יכולים לעלות גם טענות חדשות, גם כאלו שלא נטענו בשלבים המוקדמים, או שנטענו באופן חלקי וזאת – “לשם בירור מס אמת“.
  6. כמובן, שכל זאת בכפוף לשיקול הדעת של בית המשפט, כך שמתן אפשרות זו לא תנוצל לרעה. כאשר שיקולי בית המשפט לאפשר, או לא, העלאת טענות חדשות יבחנו: שלא ייגרם נזק דיוני לצד שכנגד, שלא תהיה פגיעה ביעילות הדיונית, וכמובן שלא תהיה פגיעה בתוקפו וחשיבותו של הליך ההשגה.

מן הכלל אל הפרט

  1. במקרה הנדון, קובע השופט גרוסקופף, טענות המבקשים בקשר לסבירות הרווח הגולמי עליו דיווחה החברה, ואי סבירות הרווח הגולמי שייחס המשיב לחברה, ביחס למקובל בענף, הועלו אמנם במסגרת דיוני השומה אך בצורה כללית בלבד, ואילו במסגרת ההשגה – לא הועלו כלל.
  2. במצב דברים כאמור, מצד אחד אין די בכך כדי לסתור הטענה כי אכן מדובר כאן ב”הרחבת חזית”, ואולם, מאידך גיסא, אין עסקינן בטענות חדשות ממש אשר כלל לא נטענו טרם הדיון בהליך הערעור בפני בית המשפט, ולא מן הנמנע שהמשיב היה מודע לקיומן עוד בשלבים המוקדמים של הליכי השומה.
  3. לסיכום, כבוד השופט מציין, כי גם נקבל טענת המשיב, שהטענות בעניין הרווח הגולמי לא הועלו כנדרש בשלב ההשגה, הוא עדיין סבור כי הענין הנדון “נמנה עם אותם מקרים חריגים בהם ראוי היה להתיר את העלאתה במסגרת הליך הערעור“.
  4. וממשיך כבוד השופט וקובע, לאור העובדה שהוכח כי המשיב כן היה מודע לקיומן של טענת המבקשים בעניין הרווח הגולמי, והוא אף לא התנגד לטענה זו כאשר הועלתה על ידם במהלך הערעור, הרי שקבלת חוות דעת הכלכלית, שמטרתה לתמוך בטענותיהם, לא תגרום לנזק דיוני, לא תפגע ביעילות הדיונית ולא נראה כי תביא לפגיעה בתוקפו וחשיבותו של הליך ההשגה.
  5. ולגבי חוות הדעת החשבונאית, כבוד השופט מסביר שהיא למעשה מהווה נדבך מקדים לחוות הדעת הכלכלית, על סמן המתואר בה המומחה הכלכלי עושה בה שימוש לשם חוות דעתו הכלכלית.

נפסק

כבוד השופט קיבל את הערעור וקבע כי:

  1. תותר הגשתה של חוות הדעת הכלכלית מטעם המבקשים.
  2. תותר הגשת חוות הדעת החשבונאית מטעם המבקשים.

סיכום, ניתוח ויישום

  1. ההלכה שנקבעה היא, בעל דין לא יכול בערעורו בבית המשפט להעלות טענה אשר לא נטענה קודם לכן לפני הערכאה המבררת.
  2. הכלל הוא – ערכאת ערעור לא תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, אלא רק במקרים חריגים.
  3. בדיונים בערעורי מס על בית המשפט המחוזי מוטלת חובה ייחודית – “לוודא שהשומה תהא שומת אמת“.
  4. חשוב מאוד להעלות את כל הטענות כבר בדיוני השומות הראשונים, בוודאי ובוודאי בעת ההשגה על השומות, וכמובן בעת הערעור לבית המשפט המחוזי.
  5. כתמיד, סוף מעשה במחשבה תחילה, כיועצים ו/או כמלווים את העסקאות, עלינו לסקור בפני הלקוחות את כל האפשרויות, כדי שהם יוכלו לקבל החלטות מושכלות.

* אין לראות באמור במאמר זה כהמלצה לפעול בצורה כזו או אחרת, ובכל מקרה מומלץ כי לפני עשיית פעולה יש להיוועץ ולקבל חוות דעת מקצועית מאיש מיסים.